בש"פ 2918/10

תקציר

כתב אישום הוגש נגד תושב סמוע בבית משפט השלום בבאר שבע בעבירות שונות, בהן כניסה ופריצה לדירות, גניבה, סיוע בדיעבד וקבלת נכסים שהושגו בפשע. בית המשפט הורה על מעצרו של המערער עד תום ההליכים, ומצא ראיות לכאורה לכל האישומים. המערער ערער, בטענה שאין לו די נימוקים וראיות, וחוסר סמכות לחלק מהאישומים כפי שבוצעו ברשות הפלסטינית. באשר לאישומים של פריצה וכניסה, גניבה וכניסה בלתי חוקית לישראל, הראיות הסתמכו בעיקר על מיקום הטלפון הנייד של המערער בתוך ישראל במועדי העבירות. המערער טען כי לאחרים הייתה גישה לטלפון שלו, דבר שבית המשפט מצא כמחליש את הראיות. באשר לאישום התשיעי, בו נטען כי המערער אסף שותף לאחר פריצה, מצא בית המשפט ראיות לכאורה המבוססות על עדותו המפורטת של השותף ועל אישוש חלקי לכך שהמערער החזיק בכרטיס סים גנוב. עם זאת, בית המשפט ראה את הראיות לאישום של קבלת נכסים שהושגו בפשע כחלשות. הצדדים הסכימו כי קיימות ראיות לכאורה לאישום האיום ולהחזקת רכוש החשוד כגנוב. בית המשפט הבהיר כי עדותו של שותף לפשע מחייבת עניין מחזק ולא מסייע. היא מצאה חיזוק בחזקת כרטיס הסים הגנוב, אם כי ערכו כראיה היה מוגבל בשל הצהרת השותף כי המערער לא ידע שהטלפון גנוב. טענת האליבי של המערער, בטענה למעצר ברשות הפלסטינית במועדים הרלוונטיים, נדחתה על ידי רישומי התביעה והיא תיבחן בהליך העיקרי. עברו הפלילי של המערער, היעדר הרתעה מעונשי העבר ומגוריו ברשות הפלסטינית עוררו חשש למסוכנותו לציבור וחשש לבריחה. בית המשפט איזן בין שיקולים אלה והגיע למסקנה כי שחרורו לחלופה בישראל אינו מוצדק, נוכח גילו הבגיר, עברו הפלילי המכביד והיעדר נסיבות מיוחדות. לפיכך נדחה הערר וצו המעצר עד תום ההליכים נשמר.