ת"ד 10165-10-18

תקציר

רכבו של הנאשם סטה לנתיב הנגדי, גרם לתאונה בה נפצעו הנאשם ואחרים, וגרם נזק לכלי הרכב המעורבים. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הדבר נובע מנהיגה רשלנית, כפי שטענה המאשימה, או מנפילה פתאומית של הצמיג האחורי השמאלי של רכבו של הנתבע, כפי שטען הנתבע. נטל ההוכחה מוטל על הנתבע להוכיח כי בעיית הצמיגים, ולא נהיגה פזיזה, גרמה לתאונה. הראיות הראו כי ההגה והבלמים היו במצב טוב, ולא נמצאה כל ראיה לכשל מכני ברכבו של הנאשם או לתנאי דרך מסוכנים. הבודק מצא כי הגורם לתאונה היה ככל הנראה הגורם האנושי - שהנאשם איבד שליטה על הרכב - וכי היא לא נגרמה כתוצאה מהחלקה. כמו כן, לא הובאו ראיות לכך שהנאשם נהג במהירות לא בטוחה. הנתבעת והעד המומחה מטעמה טענו כי פגיעה פתאומית בצמיג האחורי השמאלי גרמה לו לאבד אוויר, מה שגרם לנאשם לאבד שליטה על הרכב. עם זאת, דו"ח הבוחן ועדותו סתרו טענה זו, וציינו כי לא היו ראיות לפגיעה כזו או לכשל בצמיגים לפני התאונה. בסיכומו של דבר, הנתבע לא הצליח להוכיח כי התאונה אירעה עקב תקלה מכנית ולא עקב נהיגה רשלנית. לפיכך, הרשיע בית המשפט את הנאשם בנהיגה רשלנית, התנהגות הגורמת נזק, סטייה מנתיב ופגיעה של ממש. למרות כמה כשלי חקירה הקשורים לבדיקת הצמיג, אלה לא שללו את הראיות נגד הנאשם. הנאשם זוכה מאשמת נהיגה במהירות שאינה בטוחה.