ת"צ 7734-10-17

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה לתביעה ייצוגית נגד רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). בתביעה נטען כי מנהל מקרקעי ישראל גבה תשלום יתר מחברי הקבוצה בגין רכישת הבעלות בקרקע שהוחכרה להם בעבר. התביעה מבוססת על מספר הפרות לכאורה, ביניהן חוק הגנת הצרכן, חובת הגינות ותום לב, התקשרות חוזית, מרמה ומצג שווא, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט. הרקע למקרה הוא רפורמה משנת 2009 המאפשרת לחוכרי קרקעות לרכוש בעלות על הנכסים ללא כל תמורה או בתשלום מופחת של אחוזים בודדים מערך הנכס. מטרת הרפורמה היא לשחרר את החוכרים מהבירוקרטיה של מינהל מקרקעי ישראל. עם זאת, יישום רפורמה זו התעכב, ובמהלכו נדרשו החוכרים לשלם דמי היתר עבור כל שינוי בנכס. המחלוקת המרכזית היא סביב הערכת שווי הקרקע, כאשר התובעים טוענים כי יש להעריך את שווי הקרקע בעת תשלום דמי ההיתר והערכת שווי היתר על ידי רמ"י בעת מתן הבעלות. השופט פוסק לטובת רמ"י, וקובע כי החוכרים היו רשאים תמיד לבקש שומה פרטנית של הנכס בעת עסקת דמי ההיתר, שתקבע במדויק את השווי באותה נקודה. עוד מציינת השופטת כי הצעת רמ"י להענקת בעלות, המבוססת על טבלאות שווי הקרקע, היא ברירת המחדל, והחוכרים יכולים לבחור לבקש שומה פרטנית. מכיוון שהטבלאות הן ערך אזורי ממוצע ולא ספציפי לנכס, ייתכן שהן לא יהיו זהות להערכות בודדות. עם זאת, השופטת מדגישה כי הטבלאות מתעדכנות מעת לעת ונועדו לייעל את התהליך ולצמצם את הבירוקרטיה במהלך יישום הרפורמה. יתר על כן, השופטת מציינת כי התובעים לא הוכיחו כל נזק הנובע מהפרש העיתוי בהערכת השווי, ואף לא יכלו להוכיח כוונת הטעיה או עשיית עושר ולא במשפט מצד רמ"י. השופט דוחה גם את הטענה כי הצעת רמ"י למתן בעלות מטעה, וקובע כי החוכרים היו מודעים תמיד לכך ששווי הענקת הבעלות ייקבע בעתיד. בנוסף, טענת התובעים כי רק חוכר אחד ביקש שומה פרטנית משום שהאחרים לא היו מודעים לאופציה שלהם, מופרכת בכך שרוב החוכרים הבינו כי שומות פרטניות עשויות להביא לערכים גבוהים יותר מאופציית הטבלה. לסיכום, השופט מחליט כי אין אפשרות סבירה שהתביעה תצליח בשם הקבוצה ולכן דוחה את הבקשה לתביעה ייצוגית. התובעים אחראים להוצאות המשפט של מנהל מקרקעי ישראל, בסך 50,000 ₪.