ת"א 1089/90

תקציר

התובעים והנתבעים 1 ו-3 הגיעו להסכמה על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות. עם זאת, התובעים הציעו לנתבעים 4 ו-5 את אותו פשרה, אך הם סירבו. לאחר מכן ביקשו התובעים לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 4 ו-5 בעוד הצדדים מתווכחים על ההוצאות. בית המשפט הכריע לטובת הנתבעים 4 ו-5, והורה לתובעים לשלם 350,000 ₪ לנתבע 4 ו-300,000 ₪ לנתבע 5, כולל מע"מ, צמוד לאינפלציה ובריבית מיום פסק הדין ועד לתשלום מלוא הסכום. פסק הדין התייחס למשך שמונה עשרה השנים של התביעה, לעלות הגבוהה של התביעה, ולשימוש לרעה של התובעים בהליך המשפטי. התובעים יזמו והאריכו את ההליכים, ויכלו לדחות את התביעה בכל שלב במהלך שמונה עשרה השנים אך בחרו שלא לעשות כן. זאת ועוד, טענת התובעים כי הסכימו לדחות את התביעה בשל אילוצי זמן שהטיל עליהם בית המשפט לא הייתה משכנעת. גם הנתבעים 4 ו-5 לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בהוצאותיהם הנטענות, אם כי הוכר כי נגרמו להם עלויות משמעותיות לאורך תקופת התביעה. לבסוף, נקבע בפסק הדין כי כל נזק שנגרם לנתבעים כתוצאה מהתביעה יש לתבוע בתביעה נפרדת, שכן הם לא נכללו בהוצאות המשפט.