עת"מ 41295-12-10

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת העותרים כי מבנה מסוים המיועד למגורים עבור "אסירים" צריך להיות כפוף לאותן מגבלות כמו בנייני מגורים אחרים באזור, ומגביל את מספר הדיירים לשישה. המשיבים טענו כי אין לראות בבניין, שאינו מאוכלס, חלק מהבית המשותף אליו משתייכים העותרים אלא בניין מגורים עצמאי. בית המשפט מסכים עם פרשנות המשיבים, תוך הבחנה בין בניין ריק לבין בית משותף. על פי חוק התכנון והבנייה, מבנה מוגדר ככל מבנה ויכול להיחשב גם כחלק ממבנה. במקרה זה, הבניין המדובר, החולק רק קיר עם בניין סמוך, הוא מבנה עצמאי ולכן נופל תחת הקטגוריה של בניין מגורים לא מאוכלס. לפיכך, המגבלה המגבילה את מספר הדיירים לשישה אינה חלה. השופטת מדגישה גם את ערכי השוויון והחמלה שצריכים להנחות את התנהגותם של בני מזל כלפי אותם חסרי מזל, ומציינת את כוונת המחוקק העומדת מאחורי התקנה המדוברת, שמטרתה לשלב אנשים עם מוגבלות בקהילה. לפיכך העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיבים.