ערר 85240/14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה שהוגשה על ידי ועדה מקומית לפסיקת הוצאות בגין סדרת עררים והליכים שהתקיימו בעקבותיה. בקשה זו נדחתה על סמך מספר גורמים מרכזיים. ראשית, סוגיית ההוצאות כבר הוכרעה באופן סופי בהחלטה קודמת, מיום 15.11.2015, ולא היה בסיס חוקי לשנות קביעה זו. שנית, האופן שבו הגישה הוועדה המקומית את בקשתה נתפס כבעייתי, שכן הוא השמיט מידע חיוני. הוועדה לא הזכירה כי סוגיית ההוצאות כבר הוכרעה בבתי המשפט השונים, לרבות בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, במסגרת הליך הערעור. פסקי דין אלה קבעו באופן עקבי כי לא ייפסקו הוצאות. בקשת הוועדה היוותה למעשה מעין "ערעור על" ההחלטות הקודמות, שלא היה בסמכותו של בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה. כמו כן, נבחנו לגופה של בקשת הוועדה המקומית, ונמצא כי הטענה כי המשיבים גררו את הוועדה להליכים מיותרים בנושא פשוט אינה מבוססת. ההיסטוריה של התיק הראתה כי הוועדה עצמה תרמה להתארכות ההליך ושינתה את עמדתה לגבי הרלוונטיות של פסיקת בית המשפט העליון. גם סוגיית הזכויות המותנות, שעמדה במרכז המחלוקת, לא הייתה פשוטה כפי שהציגה אותה הוועדה. מרישומי בית המשפט עולה כי מדובר בעניין מורכב שנדון בהרחבה, ויישום פסק הדין הרלוונטי רחוק מלהיות פשוט. לאור ממצאים אלה נדחתה הבקשה, ובית המשפט החליט שלא לפסוק הוצאות לוועדה המקומית בגין הגשתה. החלטה זו התקבלה פה אחד בוועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה במחוז תל אביב.