ת"א 4380-03-09

תקציר

הקרן הקיימת לישראל (התובעת) תבעה את עזבונו ויורשיו של חסן סאלח חמד דרבאס כבהא, וטענה כי מכר להם את מלוא זכויות הבעלות שלו בחלקת אדמה בברטעה. הנתבעים הכחישו את קיומן של עסקאות מכר כלשהן וטענו כי החתימות על המסמכים הרלוונטיים היו מזויפות. התיק נסב סביב מספר הסכמים שנחתמו לכאורה בין המנוח לבין צד שלישי, ג'מיל עבד-אלמלכ אל-חאג', ולאחר מכן בין חאג' לבין התובע, להעברת זכויות הבעלות במקרקעין המדוברים. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה בשל השמנת יתר, סופיות הליך הסדר המקרקעין וזיוף חתימות המנוח. עוד טענו לשיהוי בהגשת התביעה, שגרם להם נזק ראייתי. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הליכי הסדר המקרקעין הסתיימו בשנת 1947, בטרם בוצעו העסקאות הנטענות. עוד נמצא כי לתובעת זכות הוגנת במקרקעין, אשר נבעה מהסכמי המכר וקיבלה חיזוק עם קבלת מלוא התמורה בגין המכירה וייפוי כוח בלתי חוזר מהמנוח. זכות זו הטילה חובת נאמנות על המנוח ויורשיו להעביר את הזכויות הרשומות במקרקעין לתובע. יתר על כן, בית המשפט קיבל את העובדה כי טענת התובע להפרת חובת אמונים על ידי הנתבעים נולדה רק בשנת 2005, ולכן התביעה, שהוגשה בשנת 2009, הוגשה במועד. אשר לטענת השיהוי, בית המשפט לא השתכנע מטענות הנתבעים וראה את זכותה של התובעת לרישום כתקפה. בית המשפט בחן גם את עסקאות המכר ומצא כי המסמכים שהציגה התובעת, לרבות ייפוי הכוח ואישור קבלת תמורת המכירה, אותנטיים וחוקיים. החתימות על מסמכים אלה, שאושרו על ידי נוטריון, אושרו כשל המנוח, למרות אנאלפביתיותו ועיוורונו. לסיכום, קיבל בית המשפט את טענת התובעים, קבע כי המנוח מכר להם את זכויותיו במקרקעין והורה לרשם המקרקעין לרשום את התובע כבעלים של 48/60 חלקים מהחלקה. הבקשה לפיצול הסעדים נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו בשל השיהוי המשמעותי בהגשת התביעה.