ע"א 717/71

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב בקשה לצו קיום צוואה המבוססת על צוואה לכאורה בעל פה שערך המנוח, קלטום עבדו ניקולאס. המערערים, קרובי משפחתה של המנוחה, טענו כי ניקולא הביעה את רצונה לערוך צוואה בעל פה לפני פטירתה בטרם עת. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם, מה שהוביל לערעור זה. השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט העליון היא האם הבעת רצונה של המנוחה לערוך צוואה בכתב יכולה להיחשב כצוואה בעל פה לפי סעיף 23 לחוק הירושה. בית המשפט, בראשות השופט י' כהן, בוחן בדקדקנות את הראיות שהוצגו. בעוד שהעובדות מצביעות על כוונתה של המנוחה לערוך צוואה בכתב, מסקנת פסק הדין היא כי דבריה אינם מהווים צוואה בעל פה. זאת בעיקר משום שמעשיו של המנוח מצביעים על כוונה חד משמעית לערוך צוואה בכתב ולא על צוואה בעל פה. בנוסף, בית המשפט מפרש את סעיף 23 לחוק הירושה בצירוף עקרונות המשפט העברי, המחייבים קיומו של יסוד "קלות דעת" על מנת שצוואה תהיה תקפה. לדברי השופט י' כהן, מעשיו של המנוח אינם מעידים על הכרעה סופית ומוחלטת, ועל כן נעדרים את קלות הדעת הנדרשת. יתר על כן, בית המשפט מבחין מקרה זה מתקדימי המשפט המקובל האנגלי ומדגיש את הצורך בזהירות בהכרה בצוואות בעל פה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, מה שמחזק את העיקרון לפיו יש לגשת לצוואות בעל פה בספקנות ובבחינה קפדנית.