ע"א 31384-07-11

תקציר

התיק סובב סביב שני אירועים נפרדים של אסיר שנפצע בעת שהיה במשמורת המדינה. באירוע הראשון טען האסיר כי הותקף על ידי עצורים אחרים בתאו וכתוצאה מכך נשברה אצבעו. עם זאת, השופט פסק לטובת המדינה, שכן עדותו של האסיר לא הייתה משכנעת וסותרת ראיות אחרות, לרבות רשומות רפואיות. נטל ההוכחה לא התקיים, ולא ניתן היה לאמת את טענת האסיר כי הפגיעה נגרמה על ידי עצורים אחרים. באירוע השני היה מעורב אסיר אחר שתקף את המערער בכך ששפך עליו נוזל רותח. המערער טען, כי המדינה הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית בכך שלא היו לה מספיק שומרים באגף, וכי שיכנה אותו ואת התוקף באותו אגף. עם זאת, השופט מצא כי עדותו של המערער בנוגע למספר הסוהרים שנכחו במקום אינה עקבית ואינה אמינה. יתר על כן, לא היה ידוע למדינה מידע מוקדם או מחלוקות שהיו מצביעות על תקיפה אפשרית, ואופייה הפתאומי של התקיפה לא גרם לכך שסביר ששומרים נוספים היו יכולים למנוע אותה. השופט הגיע למסקנה כי בעוד שלמדינה יש חובת זהירות מושגית כלפי אסירים, המערער לא הצליח להוכיח הפרה של חובת הזהירות הקונקרטית באף אחד מהמקרים. לפיכך, יש לדחות את הערעור. השופטים ברקאי וואגו הסכימו עם פסק הדין.