בג"צ 326/65

תקציר

פסק הדין מתייחס לקבוצת עותרים שהתיישבו בשכונת ג'מוסין לאחר שפונו מיפו במלחמת 1948. הקרקע עליה התגוררו נמכרה על ידי מינהל מקרקעי ישראל (המשיב) לחברה פרטית, שיכון ב.פ. בע"מ, בתנאי שהחברה תספק לדיירים דיור שווה-ערך. בהמשך הגישה החברה תביעות פינוי נגד העותרים, והמינהל הצטרף כתובע. העותרים ביקשו מבית המשפט להוציא צו שיחייב את המינהל לנמק מדוע לא יתבע את החברה בגין ביצוע ספציפי של הסכם המכר ומדוע לא יבטל את תביעות הפינוי. דעת הרוב של בית המשפט קבעה כי אמנם יש לו סמכות לדון בעתירה, אך יש לדחות את הבקשה לסעד. בית המשפט מצא כי המינהל פעל בתפקידו הציבורי וכי העתירה ביקשה למעשה לאכוף הבטחה של הרשויות. עם זאת, דרישת העותרים כי המינהל יתבע את החברה בגין ביצוע ספציפי הייתה בלתי סבירה, שכן החברה טרם בנתה מבנים חדשים על הקרקע. יתר על כן, השתתפות המינהל בתביעות הפינוי הייתה סבירה. בית המשפט הדגיש כי העותרים יכולים להתגונן מפני תביעות אלה בבית משפט השלום, אשר לו סמכות לדון בטענות להפרת חובה ציבורית. השופט קיסטר, בדעת מיעוט, טען כי על המדינה מוטלת האחריות לפצות את העותרים בגין הפינוי וכי המינהל לא היה צריך להעביר אחריות זו לגוף פרטי. הוא הדגיש את הצורך של העותרים בקביעה הוגנת של זכויותיהם, שלא ניתן היה להשיגה באמצעות משא ומתן עם החברה.