ת"א 3103/01

תקציר

התביעה הוגשה על ידי הורים בשם ילדם הקטין, שסבל מתסמונת אפרט, הפרעה גנטית נדירה, נגד אנשי הרפואה שהיו מעורבים בהריונה של האם. התובעים טענו כי הנתבעים התרשלו בכך שלא אבחנו את המומים המולדים של הילד במהלך הדמיית אולטרסאונד, ובפרט טענו כי ניתן היה לבצע בדיקות קפדניות יותר. הנתבעים היו הגינקולוג שעקב אחר ההיריון, הטכנאית שביצעה את הדמיית האולטרסאונד והמוסדות הרפואיים בהם עבדו. בית המשפט סקר בהרחבה את ההיסטוריה הרפואית של ההיריון, את בדיקות האולטרסאונד שנערכו ואת חוות הדעת שהוצגו על ידי שני הצדדים והמומחה שמונה על ידי בית המשפט. נקבע כי התסמונת נדירה וקשה לאבחון טרום לידתי, ואין היסטוריה משפחתית או סימנים אחרים למחלה. תוצאות בדיקת חלבון העובר היו גבוליות, מה שהוביל לבדיקות אולטרסאונד נוספות. בית המשפט מצא כי הבדיקות היו יסודיות וראויות, ואנשי הרפואה פעלו בחריצות ובהתאם לסטנדרט הטיפול. כמו כן, בית המשפט קבע כי הנתבעים יידעו את ההורים על מהות הבדיקות ומגבלותיהן. הודגש כי הרופאים אינם נדרשים לספק מידע ממצה על כל הבדיקות האפשריות והשלכותיהן, אך עליהם לספק הסברים קונקרטיים כאשר יצוינו בדיקות נוספות. מאחר שלא הייתה רשלנות מצד הנתבעים, והם מילאו את חובת הזהירות שלהם, התביעה נדחתה. הנתבעים חויבו לשאת בהוצאות המשפט שלהם ושל המומחה שמונה על ידי בית המשפט.