ת"א 34250-09-14

תקציר

התובע רכש כתבי אופציה לרכישת מניות בחברה הנתבעת. לכתבי האופציה הייתה תקופת פקיעה קצרה והתובע טען כי דיווחי החברה לציבור היו מטעים שכן הם לא חשפו את הסיכון שמנכ"ל החברה יתפטר ויותיר את החברה ללא עובדים ולכן כל פעילות ממשית. עוד טען התובע כי נהוג היה שחברות במצבים כאלה מאריכות את תקופת פקיעת כתבי האופציה, אך החברה התרשלה בכך שלא עשתה כן במקרה זה וגרמה לו נזק. התובע תבע את החברה ומנהליה בגין רשלנות, הפרת חובת זהירות והפרת חובת הגינות, וכן טען לעשיית עושר ולא במשפט. השופט מצא כי דיווחי החברה לא היו מטעים, שכן הם ציינו במדויק את מספר העובדים ואת העובדה ששכרו של המנכ"ל כפוף לאישור האסיפה הכללית של החברה. עוד קבע השופט כי התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין מצגי השווא הנטענים לבין הנזק לו טען, שכן המשיך לרכוש כתבי אופציה לאחר התפטרות המנכ"ל, דבר המעיד על כך שהיה מודע לסיכון. זאת ועוד, השופט קבע כי לתובע לא הייתה זכות קנויה להארכת כתבי האופציה והחברה לא הייתה מחויבת לעשות כן. החלטות החברה בנוגע לכתבי האופציה היו מוגנות על ידי כלל שיקול הדעת העסקי כפי שהיו מושכלות, התקבלו בתום לב וללא ניגוד עניינים. עוד קבע השופט כי התובע לא הצליח להוכיח כי האסיפה הכללית של החברה הייתה מאשרת את הארכת כתבי האופציה. לבסוף קבע השופט כי התובע לא הוכיח את נזקו, שכן הוא לא תמך את טענתו בראיות מומחה. לפיכך נדחתה התביעה והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך 120,000 ₪.