ת"א 23759-07-18

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת אופנוע בשנת 2012 וסבל משבר בקרסול שמאל, הגיש תביעה נגד חברת הביטוח הנתבעת בדרישה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הצדדים הסכימו על אחריות וכיסוי ביטוחי, והותירו את סכום הנזק כנושא היחיד למשפט. בית המשפט מינה מומחים רפואיים אשר העריכו את נכותו של התובע. המומחה האורתופדי העריך 20% נכות, כולל 10% נכות בגין צלקות. מומחה הכאב לא העריך נכות נוספת. בית המשפט מצא את חוות הדעת של המומחים סבירה וקיבל אותן, תוך הוספת 5% נכות בגין כאב. עוד קבע בית המשפט כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 25%. הצדדים הסכימו כי שכרו של התובע לפני התאונה היה גבוה פי שלושה מהשכר הממוצע במשק, אותו קבע בית המשפט על 24,345 ₪ לחודש. בית המשפט קבע כי התובע הוכיח די הצורך כי נגרמו לו הפסדי שכר, ופסק לו 700,000 ₪ בגין השתכרות בעבר ומיליון ₪ בגין הפסדי השתכרות עתידיים. כמו כן נפסקו לתובע 212,500 ₪ בגין הפסדי פנסיה, 200,000 ₪ עבור סיוע לצד ג', 140,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה, 150,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ו-68,000 ₪ בגין כאב וסבל, עבור פסיקת נזק כולל בסך 2,470,500 ₪. סכום זה הופחת ב-30,000 ₪ עבור תשלום חד פעמי קודם וב-7,500 ₪ עבור קצבת נכות כללית, כך שנפסקו סופית 2,463,000 ₪. לסכום זה נוספו שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21% והוצאות משפט, ונוכה התשלום התכוף.