בש"א 8305/04

תקציר

המחלוקת נסובה סביב זכותו של המשיב לתבוע ריבית פיגורים חוזית מהעותרת, שהיא הנאמן המטפל בעיזבון פשיטת רגל של חייב. המשיב, נושה מובטח, העמיד הלוואה לחייב ששיעבד נכס כבטוחה. בעקבות חדלות הפירעון של החייב, פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל שהסתיימו במכירת הנכס. התמורה מהמכירה, לאחר ניכוי מסים, הייתה גבוהה מסך החוב למשיב. הנאמן דחה את תביעת החוב של המשיב, מה שהוביל לבקשה הנוכחית להעברת יתרת הכספים לעיזבון פשיטת הרגל. הטענה העיקרית היא לגבי המועד המתאים לקביעת סכום החוב: הנאמן מציע את מועד הפירעון המיידי של ההלוואה, ואילו המשיב טוען למועד מתן צו פשיטת הרגל. החוזה בין הצדדים מאפשר למשיבה לגבות ריבית פיגורים בשיעור שייקבע על ידי הבנק במקרים של פיגור בתשלומים. עמדת המשיב נתמכת בהסכם ההלוואה, ואף הדינים החלים ופסקי דין קודמים מצביעים על כך שנושה מובטח כמו המשיב זכאי לקבל את הריבית החוזית עד למועד התשלום בפועל. הנאמן, לעומת זאת, טוען להפחתת הריבית, תוך שהוא מצטט את עקרון תום הלב וחלוף הזמן. לטענתם, מעשיו של המשיב גרמו לשיהוי מופרז במימוש הבטוחות, וגרמו להתעשרות על חשבון נושים לא מובטחים. עם זאת, בית המשפט מוצא כי מעשיו של המשיב לא היו בלתי סבירים או חסרי תום לב, והפחתת הריבית המבוקשת על ידי הנאמן אינה מוצדקת. בסופו של דבר, בית המשפט פוסק לטובת המשיב, ומגיע למסקנה כי המשיב זכאי לקבל את מלוא סכום החוב, לרבות ריבית פיגורים חוזית, כפי שהוסכם בהסכם ההלוואה. עם זאת, המשיב נדרש להשיב לנאמן 43,320 ₪, המייצגים את ההפרש שאינו שנוי במחלוקת בין תמורת המכירה לבין החוב. סכום זה יצבור הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 27.3.2003.