בג"צ 10139/17

תקציר

פסק הדין מקבל את העתירה ומחייב את המשיבים ליישם את הצווים המקוריים לאכיפת חוקי התכנון והבנייה במתחם. השופטים קובעים כי עמדת המדינה לפיה אין בכוונתה לממש את צווי ההריסה אינה עולה בקנה אחד עם חובתה לאכוף את החוק. הם מורים למשיבים להרוס את כל שש הבריכות המוזכרות בצווים המקוריים בהתאם לחלופה השנייה שהוצגה בחוות הדעת האקולוגית בתוך שישה חודשים. המשיבים, בהם שר הביטחון, המנהל האזרחי של יהודה ושומרון ואלוף פיקוד המרכז, חויבו אף הם בהוצאות העותרים בסך של 20,000 ₪. עם זאת, השופטת יעל וילנר מסכימה חלקית עם פסק הדין ומציעה לקבל את העתירה רק לגבי שלוש הבריכות החדשות. לטענתה, ההבחנה בין בריכות חדשות לישמניות מוזכרת בהודעת העדכון של המשיבים מדצמבר 2020 ויש לתת עליה את הדעת. מילוי הבריכות הישנות, שהיו קיימות עוד לפני הבנייה הבלתי חוקית, ישנה את המצב הקודם מן הקצה אל הקצה ואף עלול להרוס בריכות עתיקות. לפיכך, היא סבורה כי על המשיבים להחליט על שיטת ההריסה של הבריכות הישנות. השופטת דפנה ברק-ארז מסכימה עם חוות דעתו של ממלא מקום הנשיא (בדימוס) עוזי פוגלמן ומדגישה כי התנהלות המשיבים מעוררת קשיים וכי הפגיעה המתמשכת בזכות הקניין של התושבים המוגנים אינה מתקבלת על הדעת. החלטת הרוב, בראשות ממלא מקום הנשיא (מיל.) פוגלמן, קובעת כי על המדינה להפגין עקביות ביישום החוק וכיבוד קרקע פלסטינית פרטית.