עמ"ה 517/04

תקציר

המערער ומשפחתו רכשו בית ברעננה תוך שהם שומרים על מגוריהם באילת. המערער המשיך להתגורר ולעבוד באילת במהלך השבוע והצטרף למשפחתו ברעננה בסופי שבוע. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם המערער עדיין נחשב לתושב אילת, כהגדרתו בחוק אזור סחר חופשי אילת, כמי שנהנה מזיכוי מס הכנסה בשיעור של 10% לתושבי העיר. ההגדרה קובעת כי תושב הוא מי שמקום מגוריו הקבוע הוא באילת. בית המשפט קיבל את טענת המערער כי מקום מגוריו הקבוע נותר באילת, גם לאחר שמשפחתו עברה לרעננה. נפסק כי מגורי קבע נקבעים על ידי בחינת מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים של אדם, אשר בעניינו של המערער הצביעו לכיוון אילת. גורמים כגון מקום עבודתו, פעילותו החברתית והציבורית ותפיסתו הסובייקטיבית הצביעו כולם על כך שאילת הייתה מקום מגוריו הקבוע. עוד ציין בית המשפט כי כוונת המחוקק מאחורי הקלות המס לא הייתה רק לעודד תושבים לעבור לאילת אלא גם לעודד את הכלכלה והתיירות המקומית. לפיכך, מאחר שעיסוקו של המערער היה באילת, תכלית החוק לא נסתרה במקרה זה. אשר על כן, פסק בית המשפט לטובת המערער, קיבל את ערעורו וביטל את שומות המס ששללו ממנו את הקלת המס. המשיב חויב לשלם למערער הוצאות ערעור, שנקבעו בסך 10,000 ₪.