ע"א 3598/06

תקציר

התיק נסוב סביב הסכם שכירות שנחתם בין מר מנסור אחדות לבין מר סמיון לפין, ששכר דירה מאהדות. לפני המעבר גילה לפין כי בבניין פועל מכון ליווי, אך הוא עדיין רשום כבעל הדירה ברישומי העירייה ולכן נקלע לחובות בגין ארנונה ותשלומי מים. לפין טען כי הרישום אינו חוקי ומבוסס על חוזה מזויף, והוא מעולם לא התגורר בדירה. בית משפט קמא דחה את תביעתו, והוביל אותו לערער. בתוך כך, הצטרפה אליו עורכת דינו, עו"ד הלן אייזן, בטענה כי החלטת בית המשפט קמא פגעה במקצועיותה. ערכאת הערעור קבעה כי הרישום תקף, שכן לפין הודה כי חתם על הסכם החכירה וידע על תשלומי המס והמים. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענתו של לפין כי הוא אינו מתגורר בדירה, שכן הגדרת "מחזיק" לפי פקודת העיריות כוללת דיירים, ולפין לא הודיע רשמית לעירייה על שינויים כלשהם. באשר לדמי המים, קבע בית המשפט כי העירייה יכולה לחייב את לפין על בסיס שיעור צריכה משוער, שכן בדירה אין מד מים. עם זאת, בית המשפט החליט כי חיוב המים צריך לכסות רק את התקופה עד 5 בדצמבר 1998, כאשר חוזה החכירה הסתיים. בית המשפט דחה גם את ערעורה של אייזן בקובעו כי ביקורתו של בית משפט קמא על התנהלות ההליך הייתה מוצדקת, ולא פגעה בזכויותיה. כל מערער חויב לשלם לעירייה 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. השופט זאב המר, השופטת דבורה ברלינר והשופטת יהודית אמסטרדם הסכימו עם ההחלטה.