ת"א 5016/05

תקציר

ניתוח משפטי זה עוסק בתביעת נזיקין שהגישו תושבי העיר עזה שנפגעו בגופם כתוצאה מתקיפת טיל של חיל האוויר הישראלי על בניין מגורים בשכונת שג'אעיה ג'דידה ב-20 באוקטובר 2003. החלטת בית המשפט תלויה בפרשנותו וביישומו של חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952, ובפרט בהוראות הנוגעות ל"פעולה מלחמתית" ולחסינות המדינה מפני אחריות למעשים כאלה. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **חסינות ריבונית ו"מעשה מדינה"/"פעולת מלחמה":** המדינה הנתבעת הפעילה את ההגנה של "מעשה מדינה" ו"פעולת מלחמה". בית המשפט ציין כי הוא לא ידרוש את הגנת "מעשה המדינה", אך יאמץ את טענת הנתבע כי הפעולה מוגנת תחת "פעולה מלחמתית". זה עולה בקנה אחד עם העיקרון שמדינות עשויות להיות חסינות מאחריות אזרחית לפעולות שננקטו בתפקידן הריבוני, במיוחד במהלך סכסוך. * **התפתחות הגדרת "פעולה מלחמתית":** הניתוח מתחקה אחר הפרשנות השיפוטית והחקיקתית של "פעולה מלחמתית" על פי חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה). * **פרשנות ראשונית (פרשת בני עודה):** פסק דינו של נשיא בית המשפט העליון ברק בעניין *בני עודה נ' מדינת ישראל* קבעה כי לא כל פעולות הצבא נחשבות "מלחמתיות". ההבחנה נעשתה בין פעולות הנובעות מ"סיכון מיוחד" הקשור לסכסוך (הנחשב למלחמה) לבין אלה הנובעות מ"סיכונים רגילים של פעולות אכיפת חוק". * **תיקון חקיקה (תיקון מס' 4):** בתגובה להסלמה בסכסוך בעקבות האינתיפאדה השנייה, תיקן המחוקק את ההגדרה של "פעולה מלחמתית" כך שתכלול "כל פעולה של מאבק בטרור, פעולות איבה או התקוממות, וכן פעולה למניעת טרור, פעולות איבה או התקוממות שבוצעו בנסיבות של סיכון חיים או גוף". באופן מכריע, פעולות שמטרתן להילחם בטרור, עוינות או התקוממות זכו לחסינות ללא הדרישה המפורשת להתבצע בנסיבות של סיכון חיים או גוף. * **ביקורת חוקתית (פרשת עדאלה):** על חוקתיותם של תיקונים נוספים (תיקון 7) ערערו בפסק הדין *עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ואח' נ. שר הביטחון ואח'* הנשיא ברק, אף שמצא הוראות מסוימות בתיקון 7 גורפות מדי, אישר את העיקרון הכללי של פטור המדינה מאחריות ל"פעולות מלחמה". הוא הדגיש את הצורך להתאים את דיני הנזיקין ל"מאפיינים המיוחדים של המלחמה עם הפלסטינים" וקבע כי תיקונים להגדרת "פעולה מלחמתית" הם מידתיים ותקינים מבחינה חוקתית. * **ההבחנה בין לגיטימיות לפעולה מלחמתית:** בית המשפט אימץ את ההנמקה מ-*המפקד הצבאי באזור עזה ואח' נ' עלי מוחמד עומר ואח'*, המבחינה בין הלגיטימיות של פעולה לבין השאלה האם היא מהווה "פעולה מלחמתית" לצורך החסינות. החסינות, אם כן, נובעת מחוסר ההתאמה המובנה של דיני הנזיקין הרגילים לפעולות מלחמתיות, ולא מאמונה ש"במלחמה הכל מותר". משמעות הדבר היא שגם "עוברי אורח חפים מפשע" שנפגעו במעשה מלחמתי אינם זכאים בדרך כלל לפיצויים מהמדינה על פי חוק זה. * **חוסר הרלוונטיות של מידתיות ורשלנות במקרים של "פעולה מלחמתית":** בית המשפט קבע כי מרגע שפעולה מסווגת כ"פעולה מלחמתית", המושגים מידתיות ורשלנות הופכים לבלתי רלוונטיים מבחינה משפטית לצורך אחריות המדינה. התיקונים לחוק נחקקו במיוחד כדי למנוע תביעות המבוססות על נימוקים אלה כאשר הן נובעות מפעולות מלחמתיות. * **קביעה עובדתית של "פעולה מלחמתית":** בית המשפט קבע, על סמך תצהירים וראיות, כי התקיפה כוונה למחסן נשק סמוך לביתו של בכיר בג'יהאד האסלאמי, שנועד לייצור אמצעי לחימה ורקטות. היא גם קיבלה את טענת הנתבע כי תקיפה קרקעית חלופית הייתה עלולה לגרום לנפגעים רבים יותר. קביעה עובדתית זו הייתה קריטית לסיווג הפעולה כ"פעילות צבאית מובחנת" ו"פעולה מלחמתית מובחנת". **מסקנה:** בית המשפט דחה את טענת התובעים על סמך הקביעה כי התקפת הטילים מהווה "פעולה מלחמתית" לפי חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), כפי שתוקן. סיווג זה מגן על המדינה מפני אחריות לנזקים שנגרמו כתוצאה מפעולות כאלה, ללא קשר לטענות פוטנציאליות בדבר מידתיות או רשלנות. פסק הדין משקף את כוונת המחוקק להעניק חסינות רחבה למדינה בגין פעולות הננקטות במסגרת המאבק בטרור ובפעולות איבה, תוך הכרה בסביבה הביטחונית הייחודית והמאתגרת.