עמ"נ 17728-02-21

תקציר

הערר מתייחס לבקשת משפחה לקבלת מעמד בישראל מכוח החלטת ממשלה מס' 156, המאפשרת לילדי שוהים בלתי חוקיים לקבל מעמד, יחד עם הוריהם ואחיהם, בתנאי שהם עומדים בתנאים מסוימים. הבקשה הראשונית נדחתה בשל מניעה פלילית הנוגעת לאב, שננקטו נגדו שני הליכים פליליים בגין תקיפת קטינים. בית הדין לעררים הורה למשפחה להגיש מחדש את בקשתם מטעמים הומניטריים, בקשה שהוועדה דחתה. שני הצדדים ערערו על דחייה זו לערכאות גבוהות יותר. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנות החלטת הממשלה בשאלה האם היא חלה על המשפחה והמשקל שניתן לעברו הפלילי של האב. בית המשפט קבע כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר לא שקלה כראוי את עברו הפלילי של האב ולא קיימה את הוראות בית הדין בבואו לבחון את הבקשה. כמו כן, נקבע כי למשפחה יש טיעון חזק להבהרות בנוגע להיבטים ההומניטריים של עניינם, ובפרט בנוגע לבריאותם הנפשית של הילדים הקטינים, הראויים לבחינה מהותית של הוועדה. השופטת קיבלה את הערעור והתירה למשפחה להגיש בקשה חדשה לוועדה הבין-משרדית, בהתחשב במסמכים הנוספים שהוצגו, עד ליום 30.5.2021. לאחר מכן תקבל הוועדה החלטה חדשה, בהתחשב הן בציות המשפחה להחלטת הממשלה והן בשיקולים ההומניטריים. עד אז לא יינקטו פעולות אכיפה, כולל גירוש, נגד המשפחה. המשיב חויב בהוצאות המערער ובשכר טרחת עורך דין.