אפ"ח 50507-10-19

תקציר

במקרה מורכב זה, לזוג נשוי, אב ישראלי ואם אוקראינית, נולד בן משותף. היחסים התקלקלו, והאם חזרה לאוקראינה כשהיא בהריון. הילד נולד באוקראינה, והאם ניסתה ליצור קשר עם האב ללא הצלחה. לאחר מכן היא הגישה תביעת מזונות באוקראינה וקיבלה פסק דין שלא בפניו נגד האב, המורה לו לשלם 1,250 שקל בחודש עבור מזונות הילד עד הגיעו לגיל 18, לצד הוצאות רפואיות חודשיות נוספות. על פסק הדין לא ערער מי מהצדדים. בהמשך ביקשה האם לאכוף את פסק הדין האוקראיני בישראל. עם זאת, פסק דין קודם באוקראינה שלל את זכויות האבהות של האב לגבי הילד. האב טען כי שלילת אבהות זו פוטרת אותו מכל חובה לשלם מזונות, וכי אכיפת פסק הדין למזונות עומדת בסתירה לתקנת הציבור. בית המשפט בחן ביטוב לב את מורכבותו המשפטית של התיק, לרבות חוק אכיפת פסקי חוץ והאינטראקציה שלו עם הדין הישראלי. נקבע כי פסק הדין למזונות אוקראינה מילא אחר דרישות האכיפה בישראל, כפי שניתן על ידי בית משפט מוסמך, הוא סופי ובר ביצוע, ותוכנו אינו סותר את תקנת הציבור בישראל. בית המשפט פירש את שלילת האבהות כשלילת זכויות אפוטרופסות, שאינה מבטלת את חובת האב במזונות האפוטרופסות. יתר על כן, האב לא הביע כל אינטרס הורי ולא מימש את זכויותיו, וטיעוניו נמצאו כבעלי פוטנציאל לתמרץ הורים לנתק קשר כדי להימנע מתשלום מזונות. לפיכך, בית המשפט פסק לטובת האם, והתיר את אכיפת פסק הדין האוקראיני בישראל, והורה לאב לשלם מזונות עבור מזונות בנו הקטין, תוך פסיקת הוצאות לאם. ההחלטה הדגישה את חשיבות כיבוד ההסכמים הפרוצדורליים ופירשה את הנסיבות בצמצום, בהתאם לפסיקה קודמת, למסקנה כי פסק הדין האוקראיני אינו מפר את תקנת הציבור הישראלית.