ב"ל 5932-07-21

תקציר

התובע, נהג משאית שעבד בטביב עם הפסקות בין לבין, טען כי עבודתו גרמה לפגיעה בצוואר הרחם ובמותניים והגיש תביעה לנתבע, המוסד לביטוח לאומי, שנדחתה. התובע ערער וטען כי ביצע תנועות חוזרות ונשנות במסגרת עבודתו, ובכך הוכיח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על בסיס מיקרוטראומה. עם זאת, השופט פסק נגד התובע וקבע כי עבודתו כללה תנועות מגוונות ולא תנועות חוזרות. נמצא כי עבודתו של התובע כנהג משאית אינה כרוכה בתנאי נהיגה מהסוג שיגרמו למיקרוטראומה, שכן הוא נסע בכבישים ראשיים ובמשאיתו היו בולמי זעזועים. יתר על כן, האופי המגוון של עבודתו, כולל שאיבה והרמה, לא כלל את סוג התנועות החוזרות ונשנות הדרושות להוכחת מיקרוטראומה. השופט הדגיש כי מיקרוטראומה דורשת תנועות מונוטוניות או דומות המבוצעות ברציפות לאורך תקופה ממושכת, מה שלא היה המקרה כאן. לפיכך נדחתה התביעה.