סע"ש 61082-07-17

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה של מעסיק, שלא הוטלו עליו עיצומים כספיים בגין הפרת חוקי העבודה. המעסיק ביקש עיכוב באכיפת העיצומים בטענה שמעולם לא קיבל את ההודעה על הכוונה לחייב. ההודעה נשלחה בדואר רשום לכתובת העסק הידועה של המעסיק. בעוד שהמעסיק הודה שהכתובת נכונה, הוא הכחיש שקיבל את ההודעה וטען כי החתימה על אישור המסירה אינה תואמת למי מעובדיו. השופט בחן את אישור המסירה ומצא כי עובד החברה אכן חתם על ההודעה. השופטת ציינה כי המעסיק יכול היה לאשר זאת בקלות על ידי כך שהעובד המדובר יעיד, אך הם בחרו שלא לעשות זאת. השופטת גם דחתה את טענות המעסיק כי אישור המסירה היה פגום משום שלא היה בו שם מלא ותאריך מסירה, ומצאה כי פרטים אלה קיימים. מאחר שהשופט שוכנע כי ההודעה על כוונת החיוב נמסרה כדין, הם הגיעו למסקנה כי למעסיק יש זכות להגיב בתוך 30 יום ממועד המסירה. מאחר שהמעסיק לא מימש זכות זו, ההודעה על הכוונה לחייב הפכה לדרישת תשלום ביום ה-30 שלאחר המסירה. עוד קבעה השופטת כי למעסיק יש זכות לערער על ההחלטה, אותה ניתן להגיש לוועדת הערר, שבסמכותה להאריך את המועד. עם זאת, השופט הדגיש כי הכלל הוא שערעור על ההחלטה אינו מעכב תשלום, ובמקרה זה המעסיק אף לא הגיש ערעור. בסופו של דבר, הבקשה לעיכוב מימוש הכספים נדחתה, וההחלטה הקיימת עמדה בעינה. השופטת הדגישה כי המעסיק עדיין יכול להגיש ערר לוועדת הערר, שתוכל לשקול לגופו של עניין ולהאריך את המועד, אם תמצא לנכון. בסיום פסק הדין נקבע כי לשני הצדדים זכות לערער על החלטת ועדת הערר.