ב"ל 56494-11-21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה שהוגשה על ידי תובע שטען כי סבל מלחץ נפשי בעבודה, כתוצאה ממחלת הסוכרת, וביקש סעד מהמעסיק. עם זאת, פסק הדין של השופט לא היה לטובת התובע. פסק הדין מתייחס בהרחבה לסעיפים רלוונטיים בחוק הביטוח הלאומי ולפסיקות קודמות הנוגעות לתאונות עבודה והשלכותיהן. על פי החוק, "תאונת עבודה" מוגדרת כאירוע המתרחש במהלך עבודתו של אדם וכתוצאה ממנה. קיימת גם חזקת סיבתיות לאירועים המתרחשים במהלך העבודה. באשר לטענת התובע, השיקול המרכזי היה האם קיים בסיס אובייקטיבי ללחץ הנפשי הסובייקטיבי הנתבע, והדבר לא הוכח די הצורך. השופט התייחס לשיחת השימוע, שהייתה רגועה ולא דרמטית, והצביעה על היעדר ראיות אובייקטיביות ללחץ הנפשי של התובע. זאת ועוד, עדותו של התובע לא הייתה משכנעת, וכעדות יחידה של בעל עניין, נדרשה זהירות והנמקה מפורטת כדי לקבלה. עוד ציינה השופטת כי התובעת לא זימנה עדים שיתמכו בטענותיהם, וחברי ועדת השימוע יכלו להעיד על מצבו הנפשי של התובע במהלך הדיון, אך הזדמנות זו לא נוצלה. השופט הגיע למסקנה כי לא היה בסיס אובייקטיבי ללחץ הנפשי הסובייקטיבי בעקבות שיחת הדיון. לפיכך, לא התקיים הנטל למנות מומחה רפואי לבדיקת הפגיעה בעבודה הנטענת, והתביעה נדחתה. החלטה זו התקבלה מתוך הבנה כי מתח מתמשך בעבודה, ללא אירוע חריג ספציפי, אינו מהווה תאונת עבודה. טענת התובע כי השימוע היה אירוע שיא הגורם לטלטלה נפשית לא הייתה משכנעת ונראתה כניסיון מלאכותי ליצור קשר בין השמיעה לבין הלחץ הנפשי הנטען על ידם. כתוצאה מכך, התביעה לא צלחה, והתביעה נדחתה ללא כל צו להוצאות.