ת"א 47808-04-18

תקציר

בית המשפט דוחה את טענות הנתבעת לדחיית התביעה, בקובעו כי התובעת אכן שלחה מכתבי דרישה טרם הגשת התביעה, וכי אין בפיצוי התובעת כדי לשלול את בסיס התביעה, שכן הצדדים הסכימו עם חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט כי נכותו הרפואית של התובע היא 10%, ולא 5% שנטענו על ידי המומחה מטעם הנתבעת. ליבת המחלוקת נסובה סביב פרשנות פוליסת הביטוח הרלוונטית לעניין גובה הפיצוי בגין נכותו החלקית של התובע. הנתבע טוען כי מאחר והאיבר הפגוע, מרפק שמאל, הוא חלק מהיד, יש לחשב את הפיצוי בהתאם להוראות הפוליסה בגין אובדן חלקי של היד. מנגד, טוענת התובעת כי המרפק אינו מוזכר במפורש בפוליסה ולכן יש לראות בו איבר נפרד, המזכה אותה בפיצוי גבוה יותר על בסיס ההפרשות לאיברים שאינם רשומים. השופט מסכים עם פרשנותו של הנתבע וקובע כי המרפק הוא חלק מהיד ולכן נופל תחת הגדרת הפוליסה של אובדן חלקי. בהתאם לכך, מחשבת השופטת את הפיצוי המגיע לתובע על פי הוראות הפוליסה לנכות חלקית, וקובעת את הסכום בסך 7,214 ₪. כמו כן נפסק לתובע שכר טרחת עורך דין, שנקבע על 17.55% מסך הפיצויים, כולל הסכום שכבר שולם על ידי הנתבעת. השופטת מסרבת להטיל על הנתבע הוצאות לדוגמה, שכן התובע לא הביא ראיות לנסיבות חמורות המצדיקות אותן. כתוצאה מכך, הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 9,725 ₪, כולל פיצויים ושכ"ט עורך דין, בתוך 30 יום, בתוספת סכומים לכיסוי הוצאות התובע והוצאות משפט. פסק הדין ניתן לטובת התובע, כאשר זכות הערעור נתונה לשני הצדדים.