רע"פ 346/14

תקציר

השופט בחן את בקשת רשות הערעור, יחד עם תגובת המדינה ותגובת המבקשים לכך, והחליט לדחות את הבקשה. השופט התייחס לכללים לבקשות מסוג זה, הקובעים כי רשות ערעור ניתנת במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית חשובה החורגת מהאינטרסים של המעורבים הישירים, או במקרים של עוול גלוי או עיוות דין. חופשה כזו ניתנת רק במקרים נדירים ביותר כשמדובר בערעורים על גזר הדין. השופט מצא כי הטענות שהעלו המבקשים כנגד שני פסקי הדין של בית המשפט המחוזי אינן משכנעות. באשר לפסק הדין הראשון של בית המשפט המחוזי טענו המבקשים כי בית המשפט הקל את נטל ההוכחה על התביעה, אך השופט מצא כי בית המשפט המחוזי לא עשה כן ובחן באופן סביר את חומר הראיות. עוד טענו המבקשים כי בית המשפט המחוזי הציב בפניהם רף הוכחה גבוה באופן בלתי אפשרי, אך השופט חלק על כך וקבע כי דרישות בית המשפט מהמבקשים היו סבירות ועולות בקנה אחד עם פסיקות קודמות. באשר לטענות המבקשים נגד פסק הדין השני של בית המשפט המחוזי, שהתייחס לסמכותו של בית משפט השלום לדון בבקשות לזימון עדים והצגת ראיות נוספות, ציין השופט כי בית המשפט המחוזי לא הכריע בשאלה זו. תחת זאת, בית המשפט המחוזי הפעיל נכונה את השיקולים המשפטיים לבחינת בקשות כאלה. השופט הסכים עם גישתו של בית המשפט המחוזי וקבע כי הבקשות לראיות נוספות נדחו כראוי משום שניתן היה להציג את הראיות במשפט והראיות הנוספות לא היו עשויות לשנות את תוצאת התיק. גם טיעוני המבקשים בנוגע לגזר הדין לא היו משכנעים, שכן גזר הדין נמצא תואם פסיקות קודמות. לפיכך, בקשת הערעור נדחתה, ועיכוב ביצוע גזר הדין הוסר.