ת"א 16297-10-12

תקציר

פסק הדין דן בחוק ההתיישנות לגבי תביעת רשלנות רפואית. התובעים, עזבונו והתלויים בו של המטופל המנוח, טוענים כי הנתבע, הרופא הכללי של החולה, התרשל בכך שלא אבחן וטיפל בגידול של החולה. הנתבע טוען כי התביעה התיישנה, שכן היא הוגשה למעלה משבע שנים לאחר התרחשות הרשלנות הנטענת. פסק הדין מתייחס תחילה לשאלת ההתיישנות וקובע כי תביעת התלויים, שהוגשה תוך שנה מיום פטירת החולה, אינה תלויה בתביעת העיזבון ולא התיישנה. עם זאת, תביעת העיזבון תיחשב כמיושנת אם תביעתה של המטופלת התיישנה במהלך חייה. תביעת המטופלים הוגשה שמונה וחצי שנים לאחר הרשלנות הנטענת, ונטל ההוכחה נופל על עיזבון המטופלים להוכיח את הגילוי המאוחר של הרשלנות. בית המשפט מוצא כי העיזבון לא הוכיח זאת די הצורך, ולכן התביעה מיושנת. כמו כן, בית המשפט דוחה את טענת העיזבון כי הרופא היה צריך לחשוד בקיומו של הגידול בשנת 2002, שכן מדובר בהרחבה של הטענה הראשונית. בית המשפט דן גם בטענת העיזבון כי הרופא התרשל בכך שלא תיעד 11 ביקורים ולא הפנה את המטופל לרופא מומחה קודם לכן. בית המשפט קובע כי הטענה בדבר 11 ביקורים בלתי מתועדים אינה סבירה ואינה נתמכת, וההבדל ברשומות הרפואיות לגבי אחד הביקורים הללו אינו מהותי. ככלל, בית המשפט קובע כי הנתבע לא התרשל ודוחה את התביעה. התובעים נדרשים לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪.