ע"א 11104/07

תקציר

הערעור שלפנינו מערער על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, אשר העדיף את תביעת המשיב להחזר קצבת נכות ששולמו לנפגע תאונת דרכים. החלטת בית המשפט, שהתבססה על ההסכם בין הצדדים משנת 1979, קבעה כי נכות הנפגע נגרמה ישירות מתאונת הדרכים בשנת 1999, ובכך הצדיקה את הפיצוי. המערערים טענו כנגד זה, וטענו כי לא כל הנכות קשורה לתאונה, ובכך חלקו על הקשר הסיבתי שנקבע בתיק הביטוח הלאומי. עם זאת, לאחר בחינת פרטי המקרה וטיעוניו, מצא הערעור את החלטת בית המשפט המקורית מבוססת, המצביעה על הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות. בית משפט קמא השתמש בחוות הדעת הרפואיות של רופאים שונים ובהחלטות הוועדה כדי לתמוך במסקנה זו, ודחה את טענות המערערים כספקולטיביות. צוין כי כל הליקויים הנוספים שהוזכרו הם ארוכי שנים ואינם רלוונטיים לפסיקת אי הכושר. בהדגישו את היעדר הראיות לסתור את הקשר הסיבתי שנקבע, אימצה ועדת הערר את הנמקתו של השופט א' דראל, התומך בהסתמכות על קביעות הוועדה הרפואית בהיעדר היסטוריה רפואית סותרת או סיבות חלופיות. משכך, נדחה הערעור על תביעת הפיצויים, והמערערים חויבו לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.