תאד"מ 16790-05-23

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב שלושה ביטויי לשון הרע שפרסם הנתבע כלפי התובע בקבוצת מדיה חברתית. השלב הראשון של הליך הבירור קובע כי הביטויים פורסמו בכתב ויכלו להגיע לאנשים שאינם התובע, ובכך לקיים את דרישת הפרסום. השלב השני בוחן האם הביטויים מהווים לשון הרע; מבין השלושה, רק הביטוי השלישי נחשב לשון הרע. שני הביטויים הראשונים, אם כי בטעם רע, נתפסים כדעות המפריכות את טענות התובע ואינם פוגעים בכבודו של התובע עד כדי משום לשון הרע. הביטוי השלישי, המייחס לתובע מעשה מיני בו מעורבת בתו, הינו אמירה עובדתית שלא הוכחה ונחשבת לשון הרע. השלב האחרון בוחן האם לנאשם קיימות הגנות כלשהן על פי החוק; מאחר שלא הועלו טענות להגנה, שלב זה מוביל לשלב ההקלות. כאן קובע בית המשפט כי על אף שהביטוי השלישי הוא לשון הרע, מחיקתו המיידית של הפרסום שוללת את קיומו של כל נזק המצדיק פיצוי. החזקה כי פרסומים מכפישים גורמים נזק עומדת בסתירה להסרה מהירה של הביטוי, ומשלא הוכח נזק, מחליט בית המשפט שלא לפסוק פיצויים. זאת ועוד, ההקשר בו פורסם הביטוי, לרבות האווירה בקבוצה ומצבו הנפשי של הנתבע, מקטין את הנזק שנגרם. ההרתעה מושגת באמצעות פסק הדין עצמו, ופסיקת פיצויים לא תשרת כל תכלית מועילה. לפיכך, התביעה נדחית ללא פסיקת הוצאות למי מהצדדים.