עב"ל 229/06

תקציר

הערעור הוא על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לדחות תביעת עובד להכרה באוטם שריר הלב שלו כתאונת עבודה. בית הדין קבע כי העובד לא הביא ראיות ממשיות לאירוע תאונתי בעבודה. העובד, נהג משאית אשפה, טען כי אירוע חריג התרחש ב-8 ביוני 2003, כאשר כעס על מנהל העבודה שלו על בקשה להחזרת משאית. לדברי העובד, אירוע זה גרם לכאב מיידי, שהוביל לאוטם שריר הלב. עם זאת, בית הדין האזורי מצא כי העובד החל לחוש כאבים יום או מספר ימים לפני אירוע העבודה הנטען. המסמכים הרפואיים הצביעו על כאבים קיימים, ואי ציון אירוע העבודה בעת אשפוזו של העובד הטיל ספק בגרסתו לעובדות. בית הדין לערעורים הסכים עם הערכת בית הדין האזורי, וציין כי גרסתו של העובד סותרת את מסמכי בית החולים שלא הראו כל קשר בין הכאב לבין אירוע כלשהו הקשור לעבודה. יתר על כן, בית הדין לערעורים הדגיש כי גרסת העובד קשרה בין הלחץ הנפשי לכאב באופן בלתי נפרד, אך במסמכים הרפואיים לא הוזכר אירוע כזה. משכך, אישר בית הדין לעררים את החלטת בית הדין האזורי, וקבע כי כאבו של העובד קדם לתאונת העבודה הנטענת. משלא הוצגו ראיות חדשות, לא ראתה ערכאת הערעור סיבה לסטות מקביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי.