עע"מ 1137/04

תקציר

שני ערעורים הוגשו על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, אשר קיבל עתירה של המשיב. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי דחיית התנגדות הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז את התנגדות העותר לשינוי תכניות לצומת סואן, שיחייב את הריסת תחנת הדלק של העותר, אינה סבירה. פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר הורה לוועדה לבחון מחדש את ההתנגדות. הרקע למחלוקת החל בשנות ה-90, כאשר מחלקת עבודות ציבוריות וועדות התכנון החלו לבחון פתרונות להסדרת התנועה בצומת רעננה צפון. הפתרון היה סלילת כביש מוגבה וייעוד תחנת הדלק של העותר להריסה. העותר התנגד לתוכנית, והצדדים ניהלו משא ומתן על הסדר במשך כשנתיים וחצי ללא הצלחה. הוועדה המחוזית דחתה את התנגדות העותר ואישרה את התוכנית. העותר ערער לבית המשפט לעניינים מנהליים, שפסק לטובתו. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי על רשות התכנון לשקול את היקף הפגיעה ברכוש האזרח ואת ההשלכות הכספיות של הפיצוי הנדרש על תקציבה בעת אישור תכניות הפוגעות במקרקעין. בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה לא לקחה בחשבון את ההשפעה הכספית והותירה את שאלת הפיצוי פתוחה, ולכן היא בלתי סבירה. בית המשפט הורה לוועדה לבחון מחדש את ההתנגדות. המערערים טענו כי הוועדה שקלה היטב את האפשרויות הנוגעות לתחנת הדלק וכי יש להפוך את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. המשיב, לעומת זאת, תמך בפסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר והוסיף וטען כי נפלו פגמים פרוצדורליים במהלך הליך התכנון. שופטת בית המשפט העליון עדיאל, בהסכמת השופטת ביניש והשופטת מ' נאור, פסקה לטובת המערערים וביטלה את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט קבע כי מסקנתו של בית המשפט לעניינים מנהליים כי רשות התכנון לא שקלה את השלכותיה הכספיות של התכנית אינה נכונה. בית המשפט מצא כי הרשות אינה נדרשת על פי חוק לגבש הצעה קונקרטית לפיצוי בשלב אישור התוכנית וכי הדרישה תסבך את הליכי התכנון. בית המשפט דחה גם את הטענה כי החלטת הוועדה אינה סבירה משום שלא ראתה פתרון שיגרום פחות נזק למשיב. בית המשפט ציין כי המשיבה דחתה את הפתרון המוצע וכי הוועדה אינה מחויבת לאמצו. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי פגמים פרוצדורליים שנטענו על ידי המשיב במהלך הליך התכנון אינם מצדיקים את קיום פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. לבסוף, קבע בית המשפט כי הדיון בערעור לא היה תיאורטי, למרות החלטתה השנייה של הוועדה, שהתקבלה בעת שפסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר היה בתוקף. ההחלטה השנייה אישרה את התכנית עם כמה שינויים, והמערערים הסכימו לקיים שינויים אלה גם אם העררים יתקבלו. לפיכך, בית המשפט ביטל את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים ולא פסק הוצאות למי מהצדדים.