ע"פ 343/82

תקציר

הכרעת הדין הנדונה נוגעת לשני מערערים, מוסא בן מחמוד אחמד עודה ועדנאן בן דאוד אבו סנינה, שהורשעו בבית המשפט המחוזי בירושלים בשורה של סעיפים, בהם שני מעשי רצח, לצד נאשם שלישי שלא ערער. הרשעתם התבססה במידה רבה על הודאות שנגבו במשטרה במהלך חקירותיהם. עיקר המחלוקת נסובה סביב קבילותן של הודאות אלה, כאשר המערערים טענו כי נגבו מהן בעינויים על-ידי חוקרי השב"כ. בית המשפט המחוזי היה חצוי בסוגיה זו, כאשר שופט המיעוט סבר כי יש לפסוק כי ההודאות אינן קבילות בשל בעיות מהימנות הנוגעות לעדות השב"כ. מנגד, שופטי הרוב קיבלו את דברי עדי התביעה וקבעו כי ההודאות הן מרצון. בית המשפט העליון, בהסכמת דעת הרוב, אישר את קבילות ההודאות, והדגיש כי קשה לערער על התרשמותו של בית משפט קמא מהעדים בערעור. זאת ועוד, בית המשפט העליון הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר אשמתם של המערערים בכל האישומים, וציין כי ההודאות אוששו בראיות נוספות. עם זאת, בית המשפט העליון מתח ביקורת על היעדר תיעוד של השב"כ במהלך החקירות והדגיש את הצורך ברישומים כאלה, במיוחד כאשר החקירות משולבות עם אלה של המשטרה. למרות ביקורת זו, נדחו הערעורים על ההרשעה, ובכך נותרו העונשים המקוריים.