ע"א 167/51

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לתביעה הדורשת ביצוע מעין הסכם למכירת קרקע הממוקמת בתל אביב. ההסכם נערך בין אביהם המנוח של המערערים לבין המשיבים. המשיבים ביקשו מבית המשפט להורות על מחיקת משכנתאות שנרשמו על המקרקעין הנדונים על ידי חלק מהמערערים. השופט פסק לטובת המשיבים. הקרקע המדוברת הייתה חלק מחלקה גדולה יותר של קרקע שהייתה בבעלות משותפת של המוכר ואנשים אחרים בעת הסכם המכר; הוא חולק לאחר מותו של המוכר. המשיבים עלו זמן קצר לאחר ביצוע ההסכם, הקימו צריף על החלקה ופתחו עסק לייצור חומרי בניין, הכל בהסכמת המוכר. המשיבים גם שילמו מיסים, השבחו את הקרקע באמצעות התקנת מדרכה, ופעלו בדרך אחרת כבעלים של הנכס. המוכר ויורשיו מעולם לא ניסו לגבות דמי שכירות או לפנות את המשיבים. השופט הצליח להוכיח כי הקרקע שמכר המנוח היא אותה קרקע הרשומה בספרי העיזבון כחלקה 22 בגוש 6913. עוד קבעה השופטת כי הסכם המכר אינו בלתי חוקי ויש לראות בו התחייבות עתידית להעברת בעלות. הטענות העיקריות שהעלה בא כוח המערערים בדבר התיישנות התביעה ושיהוי המשיבים בהגשת התביעה לא צלחו. השופט מצא כי תביעת המשיבים לביצוע בעין אינה חסומה בדיני ההתיישנות, ואף לא היה סביר לצפות מהם לפנות לבית המשפט מוקדם יותר. כמו כן, הורה השופט על מחיקת משכנתא שנרשמה על ידי שניים מהמערערים לטובת מערער רביעי, שכן הוכח כי המשכנתא פיקטיבית ונועדה לסכל את זכויות המשיבים. החלטות השופט התבססו על ראיות מספיקות ועל פסיקה קודמת. לפיכך, נדחה ערעורם של שלושת המערערים הראשונים, והם חויבו לשלם את הוצאות המשיבים במשותף, ואילו המערערת הרביעית תשלם את ההוצאות בנפרד.