תה"ס 52511-10-20

תקציר

התובעת, שהיא בעלת הנכס, חתמה על הסכם מתנה למתן חלק מהנכס לבתה וחתנה. התובעת טוענת כי יש לראות בהסכם בטל בשל חוסר שיקול דעתה בעת חתימתה. לטענתה, היא לא הבינה את תנאי ההסכם וכי נפל פגם עושק בעת החתימה. לחילופין, היא טוענת לזכות לחזור בה ממתנתה בשל התנהגותו המחפירה של חתנה. בית המשפט מוצא כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה בדבר חוסר שיקול דעת. חתימתה על ההסכם ומסמכים נלווים נוספים מעידה על הסכמתה והבנתה את המתנה. טענת התובעת לאנאלפביתיות אינה פוטרת אותה מלוודא שהיא מבינה את תוכן המסמך, מה גם שהייתה לה הזדמנות להסביר לה וילדיה היו עדים לחתימה. זאת ועוד, נסיבותיהם והתנהלותם של הצדדים לפני ואחרי החתימה מצביעים על כוונת התובע לממש את המתנה. באשר לטענה לפגם עושק, בית המשפט מוצא כי התובע לא עמד בתנאים למתן תוקף לטענה זו. אין כל ראיה למצוקה קשה או קיצונית מצד התובעת, והיא גם לא הוכיחה כי לא היו חלופות סבירות או כי הנתבעים ניצלו את מצוקתה. טענת המרמה של התובעת אינה מבוססת ונראה כי היא נובעת מהתמוטטות נישואי חתנה, שהתרחשה לאחר חתימת הסכם המתנה. לבסוף, בית המשפט רואה במתנה התחייבות ולא מעשה גמור, ולכן זכותה של התובעת לחזור בה מהבטחתה. עם זאת, התובע ויתר במפורש על זכות זו בכתב, והחתן שינה את עמדתו בהתאם להסכם המתנה. משכך, בית המשפט מוצא כי התובעת איבדה את זכותה לחזור בה מהמתנה, מה גם שלא הביאה ראיות להתנהגותו המחפירה של חתנה. משכך, נדחית תביעת התובעת לביטול הסכם המתנה, והיא חויבה בהוצאות הנתבע בסך 25,000 ₪.