ת"א 30172-07-14

תקציר

פסק הדין מקבל את התביעה שהגיש התובע נגד הנתבע מס' 1 באופן חלקי. התביעה נסובה סביב חנות שהייתה בבעלות בעלה המנוח של התובעת ושימשה אותו לתיקון אופניים. לאחר מותו שימשה החנות לאחסון על ידי המשפחה. הגורם המכריע במקרה זה הוא שהחנות לא ננטשה והתובע המשיך להחזיק בה. השופט קובע כי הנתבעת, שרכשה את הקרקע מהעירייה, פעלה שלא כדין כאשר הרסה את החנות מבלי שנתנה לתובעת הזדמנות אמיתית לערער על ההחלטה ומבלי להזהיר אותה מראש על ההריסה. זכותו של התובע לחנות מוכרת, אם כי לא בלתי חוזרת. מדובר בשימוש מורשה שניתן לבטלו, והשופט מורה לנתבעת לפצות את התובעת על ההשקעות שביצעו בחנות שלה ושל בעלה המנוח, בסך 200,000 ₪, ועוד 50,000 ₪ בגין הפינוי וההריסה הכושלים. סכום זה מסתכם בכ-250,000 ₪, בצירוף ריבית, שתשלם הנתבעת לתובע. הנתבע נדרש גם לשלם את שכר טרחת עורך דינו של התובע, אשר נקבע על 11.7% מסכום הפיצוי, בתוספת הוצאות שימוע בסך 10,000 ₪. התביעה נגד הנתבעת מס' 2, שהייתה מעורבת בהליך הפינוי כשוטרת, נדחית מחוסר ראיות לרשלנות מצידה. פסק הדין מדגיש את הצורך בצדק ומידתיות במקרים של החזקה ממושכת, תוך התחשבות גם בנסיבות הספציפיות של המקרה, כגון חוקיות הבנייה ומשך ההיתר.