מ"ח 8777/99
החלטה עליון
תקציר
המבקש, תמיר פלינק, עתר לבית המשפט העליון למשפט חוזר לאחר שהורשע בגרימת תאונת דרכים קטלנית בה נהרגו שלושה נוסעים. ההרשעה התבססה על הצהרתו שלו ועל חוות דעת מומחים שהניחו אותו על ההגה, אך הוא טוען כי זכר שנוסע אחר, תמיר הנדלר, אכן נהג. בית המשפט קיבל את עתירתו. למרות שטענותיו של פלינק והראיות התומכות בהן אינן עובדות חדשות או ראיות כשלעצמן, בית המשפט טען כי טענתו העקבית לאובדן זיכרון, יחד עם נתונים חיצוניים התומכים בטענותיו הנוכחיות, מצדיקות משפט חוזר. מה גם שחוות הדעת של המומחה מטעם התביעה, שעליה התבססה ההרשעה, בוטלה. משפט חוזר הוא לא עוד הזדמנות להציג את אותן ראיות, אבל במקרה הזה, התביעה חוזרת בה מחוות דעתה שלה מטה את הכף לטובת משפט חוזר. למרות שאשמתו של המבקש בתאונה נותרה מהותית גם בנרטיב החדש שלו, ההבחנה בין היותו הנהג לבין מתן אפשרות לנהג ללא רישיון לעלות על ההגה משמעותית דיה כדי להצדיק משפט חוזר. הדבר עולה בקנה אחד עם העיקרון לפיו משפט חוזר מוצדק כאשר קיים סיכוי לזיכוי או להקלה בעונש, גם אם האינטרס הציבורי עלול להיפגע. לבסוף, בית המשפט לא ראה בהימנעותו של המבקש מלהציג חוות דעת רפואיות בנושא אובדן זיכרון או לערער על חוות דעת המומחה מטעם התביעה במשפט הראשוני כסיבה מספקת לדחות את העתירה, שכן גם התביעה לא תמכה בחוות דעתה שלה. לפיכך ניתן המשפט החוזר, חרף האפשרות לעיוות האמת ואשמתו לכאורה של המבקש.
מ"ח 8777/99 תמיר פלינק נ' מדינת ישראל, עליון (22.10.2000)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.