ק"ג 25246-09-19

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעת, והגיע למסקנה כי קרן הפנסיה הנתבעת כשלה בחובת הזהירות שלה כלפי מבוטח. המקרה נסוב סביב פער בכיסוי הביטוחי של המבוטח בשל תקופת חל"ת. על פי תקנות קרן הפנסיה, הכיסוי הביטוחי נשמר למשך חמישה חודשים לאחר הפסקת ההפרשות, ולאחר מכן על המבוטח לפעול להמשך הכיסוי. הקרן טענה כי ביטוחו של התובע פקע בשל חוסר מעש בחלון הזמן של חמישה חודשים וכי חידוש ההפרשות לאחר מכן לא החזיר את הכיסוי, וסיווג את המבוטח כמצטרף חדש. עם זאת, בית המשפט מצא כי הקרן לא ידעה כראוי את המבוטח על ההשלכות של אי פעולה וכי שני המכתבים שנשלחו אליו היו מטעים ולא מילאה את החובה להודיע לו על השינוי בכיסוי. כמו כן, הדגיש בית המשפט את פערי הכוחות ואת חוסר הסימטריה במידע בין קרנות הפנסיה לחבריהן, המחייבים חובת תום לב מוגברת וגילוי יזום מצד הקרן. במקרה זה, הקרן לא נקטה בצעדים יזומים להבטחת מודעותו של המבוטח ולא החזירה את כיסויו עם חזרתו לעבודה וחידוש ההפרשות. פסק הדין הכיר במעמד עמיתו הפעיל של התובע משנת 2012, ולמעשה החזיר לו את זכויותיו הפנסיוניות. הנתבע חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, עם זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.