ת"א 30214-09-22

תקציר

הנתבעת טענה כי יש לבטל הסכם למכירת דירתה בשל חוסר שיקול דעת שנגרם בשל אוזלת יד, כפייה, עושק וחוסר תום לב מצד התובעת. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בטענות אלה. הנתבעת, שיוצגה על ידי עורך דין, נמצאה כשירה על סמך עדות מומחה ופעולותיה שלה בניהול ענייניה ובניהול המשא ומתן למכירה. גם טענת הכפייה נדחתה מאחר שהנתבעת מעולם לא טענה כי התובעת כפתה עליה, והמתווכים ועורכי הדין שלחצו עליה לכאורה לא פעלו בשם התובעת. יתר על כן, הראיות הראו כי הנתבע רצה למכור את הדירה וניהל משא ומתן אקטיבי על המכירה. גם טענת העושק, שהתבססה על ניצול מצוקתו או חולשתו של הנתבע, לא נתמכה אף היא. התובע לא ניצל את מצוקת הנתבע, והנתבע פעל באופן רציונלי ורגוע בהליך המכירה. גם מחיר הדירה נמצא סביר ומעל שווי השוק. בית המשפט הגיע למסקנה כי ניסיונו של הנתבע לבטל את ההסכם נבע משיקולים כלכליים ומרצון לקבל מחיר גבוה יותר עבור הדירה. משהפרה הנתבעת את ההסכם, חויבה לשלם לתובע את הפיצוי המוסכם בסך 200,000 ₪ ו-400 ₪ נוספים בגין כל יום איחור במסירת הדירה, החל מהמועד הנקוב בהסכם. הפיצוי היומי היה אמור להימשך עד למועד הפינוי בפועל. בקשת התובעת לפיצוי נוסף בסך 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש נדחתה, שכן הפיצוי המוסכם והיומי נחשב מספיק. גם ההודעות לצדדים שלישיים נדחו, והנתבע חויב לשלם לצדדים אלה דמי שכירות, הוצאות ושכר טרחה. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין, אגרת בית משפט והוצאות בגין הופעות מומחים. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים וסימנה את סופה של המחלוקת המשפטית.