ע"א 11889-04-12

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על שימוש מופרז בקרקע חקלאית. חוק ההתיישבות נועד למנוע מחקלאים להעביר את הזכויות בקרקע חקלאית, שקיבלו ממינהל מקרקעי ישראל לעיבוד עצמי, לצדדים שלישיים. החוק מטיל איסור על העברות כאלה ומטיל סנקציות בדמות הפקעת הזכויות בקרקע. המקרה שלפנינו עניינו של המשיב, גוטליב, אשר נמצא כי איפשר לצדדים שלישיים להשתמש באופן קבוע במקרקעין שהוקצו לו לצורך חניית כלים חקלאיים, העמסת עגבניות וקליטת עובדים זרים. הדבר מהווה הפרה של חוק ההסדר. טענתו של גוטליב כי הראיות שהציג המשיב הן בגדר עדות שמיעה וכי לא קיבל כל תמורה כספית מהצדדים השלישיים בתמורה לשימוש במקרקעין לא צלחה. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב כי מעשיו של גוטליב נופלים בגדר שימוש חורג וכי נטל ההוכחה מוטל על גוטליב להוכיח כי לא עשה שימוש מופרז במקרקעין. כמו כן, אישר בית המשפט את הליך קבלת ההחלטות של הוועדה ואת ממצאיה, לרבות קבלת ראיות נוספות על ידי המשיב. בנוסף, דחה בית המשפט את טענתו של גוטליב כי היה על הוועדה להטיל עיצום כספי במקום הפקעה, וציין כי גוטליב לא ביקש אפשרות זו והמשיך להפר את החוק במהלך המשפט. בסופו של דבר נדחה הערעור, וגוטליב חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 30,000 ₪. פסק הדין חידד את חשיבות מניעת ההשתלטות הבלתי חוקית על מקרקעי ציבור.