המ"ש 1923-07-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקש להארכת מועד המשפט. המבקש ביקש הארכת מעצר לערעור על דו"ח על עבירת מהירות. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקש לא עמד בתנאים הנדרשים להארכת מועד המשפט. ראשית, המבקש לא סיפק סיבה מוצדקת לעיכוב הבקשה, שהוגשה כחמש שנים לאחר תשלום הדו"ח ללא כל הסבר לעיכוב. שנית, בית המשפט קבע כי לא ייגרם עיוות דין אם הבקשה לא תיענה, שכן המבקש לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו כי אדם אחר נהג ברכב. בנוסף, ציין בית המשפט כי תשלום הדו"ח נחשב כהודאה באשמה, ושיהוי ניכר ללא הסבר הצדיק עוד יותר את דחיית הבקשה. בית המשפט הדגיש את עקרון סופיות הדיונים ואת הצורך לכבד מועדים פרוצדורליים. גם טענות המבקש בדבר מהימנות מצלמות מערכת א/3 ואי קבלת דואר רשום נדחו, שכן בית המשפט לא מצא סיבה להטיל ספק באמינות המערכת. ככלל, האינטרס הציבורי בסופיות הדיון נקבע כגובר על נסיבותיו האישיות של המבקש. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים, והבקשה נדחתה.