בג"צ 939/05

תקציר

העותרת, אדריכלית במקצועה, הגישה בקשה לקבלת רישיון לעסוק בכך, בקשה שנדחתה על ידי הרשם בשל אי עמידתה בתנאים נוספים מעבר לאלה הקבועים בחוק. בעתירה נטען כי החלטת הרשם אינה חוקית, שכן חוק המהנדסים והאדריכלים מחייב את השר להעניק רישיון לכל מבקש העומד בשני התנאים הקבועים בחוק, ללא כל שיקול דעת. המשיבים טענו כי ההחלטה סבירה ואין לבטלה, במיוחד בהתחשב באינטרס הציבורי בהגנה על ביטחונו ושלומו של הציבור בתכנון האדריכלי. עוד נטען, כי יש לדחות את העתירה בשל חוסר ניקיון של העותרת, שכן היא תכננה מבנים הנחשבים ל"מבני ציבור", שרק אדריכלים מורשים רשאים לעשות. השופט חשין קבע כי הרשם פעל באופן חריג בכך שקבע תנאים נוספים למתן רישיון שלא נקבעו בחוק, וכי לשון החוק ותכליתו מצביעים על סמכות חובה המוקנית לשר לתת רישיון בהתקיים התנאים הקבועים בחוק. יתר על כן, היעדר התקנות הדרושות ליישום החוק לא הפריע להפעלת החוק, וההנחיות הפנימיות של הרשם לא יכלו להחליף חקיקת משנה. לפיכך, העתירה התקבלה, והמשיבים חויבו לשלם לעותר את הוצאות העותר ושכר טרחת עורך דין. השופטת נאור והשופטת ארבל הסכימו עם ניתוחו המעמיק של השופט חשין.