תאד"מ 14737-10-23

תקציר

בהקשר של בקשה למתן פסק דין ללא הגנה, קבע בית המשפט כי קבלת בקשה כזו ללא ראיות מתאימות מהווה עיוות דין, תוך שהוא מפנה לתיק ע"א 1990/22 דלילה יאור חורי נ' מרים בנאי. בית המשפט הדגיש כי על התובע להוכיח את תביעתו לפי תקנה 130, תוך הדגשת מספר ליקויים בראיות שהוצגו. ראשית, קיימת עמימות לגבי מי שילם עבור תיקוני רכב, האם מדובר בתובע או במבוטח, ופרטים אלה חייבים להופיע במפורש בכתב התביעה, מה שלא קרה. יתר על כן, התובע הראה באופן לא מדויק כי התשלום בוצע לנהג במקום למבוטח, ללא כל הסבר. החשבוניות שהוגשו אינן מספיקות כראיה עצמאית; יש לספק גם קבלות המעידות על אמצעי התשלום. בנוסף, אם הקבלות הן בערבית, יש לצרף להן תרגומים לעברית. בתעודות שהוגשו לא צוין לאיזה רכב מתייחסים התשלומים, ולא אישרו את התשלום בפועל, ללא פרטים על אמצעי התשלום. בית המשפט מתח ביקורת על העומס הנוסף על המערכת הנובע מהגשות חלקיות וקבע כי על התובע לעמוד בדרישות ראייתיות אלה בכל המקרים העתידיים. אי ציות עלול להוביל לדחיית תביעות. פסק דין זה, שניתן בהעדר צדדים ומשמש כאזהרה, יחייב עיון חוזר ביום 6.5.2024, ולא צפויות הודעות נוספות בשל התראה מוקדמת שכבר ניתנה בתיק זה.