ת"פ 37260-08-11

תקציר

בית המשפט דוחה את טענתם הפרוצדורלית של הנתבעים כי טענות לאכיפה בררנית בתביעה צריכות להישמע בבג"ץ. תחת זאת, ניתן וצריך להעלות טענות אלה בבית המשפט הפלילי הדן בכתב האישום, כחלק מדוקטרינת ההגנה מפני צדק, שגם בג"ץ קבע כי היא הדרך המועדפת. בית המשפט דוחה גם את טענת הנאשמים כי מחיקת צילומי טלוויזיה במעגל סגור הקשורים לעניינם פוגעת בזכותם להגנה עד כדי כך שיש לבטל את כתב האישום. בעוד השופט מכיר בכך שייתכנו מקרים שבהם הפסדים ראייתיים בשלב החקירה מצדיקים טענות להגנה מפני צדק, הוא טוען כי טענות כאלה נשמעות ומתקבלות בדרך כלל בשלב חקירת האשמה, לאחר שמכלול הראיות זמין. במקרה זה, מחיקת הצילומים אינה מהווה פגם מהותי המצדיק את ביטול כתב האישום, מה גם שהמשטרה ערכה בירור ראשוני לגבי קיומו של חומר מצולם כזה, ונמסר לה כי לא קיים תיעוד מצולם של האירוע. השופט מציין כי הנתבעים יכולים להעלות את הטענה שוב בשלב מאוחר יותר של ההליך. באשר לבחירת כתב האישום, מסביר השופט כי על התביעה לוודא כי העובדות המתוארות תואמות את האישומים המיוחסים לו, וכי האישומים משקפים את אופי מעשיו של הנאשם כראוי. הוא מפנה ל"פרשת אבו רחמה", שהורתה על תיקון כתב האישום בשל פער משמעותי בין העובדות לבין כתב האישום. השופט מציין כי על בתי המשפט להתערב בשיקול דעתה של התביעה רק במקרים חריגים, וכי אותם עקרונות חלים גם על טענות לאכיפה בררנית. במקרה הנוכחי, השופט מוצא כי החלטת התביעה על בחירת האישום הייתה סבירה ולא סטייה שתצדיק התערבות שיפוטית. הוא מדגיש כי הנתבעים לא הביאו כל ראיה לחוסר תום לב או שיקולים זרים מאחורי בחירת האשמותיהם. משכך, דוחה השופט את טענותיהם המקדמיות של הנאשמים וקובע את 20.9.12 כמועד להגשת כתב האישום. ההחלטה מועברת לצדדים, כאשר השופט מדגיש כי פסק דינו אינו מבטא עמדה כלשהי לגופו של עניין או לגופו של עניין או לראיות שיישמעו.