עמ"נ 7182-05-12

תקציר

טענת המערערים כי לא ניתנה להם זכות לטעון בפני ועדת הערר, וכי היה מקום לזמן את השמאי המכריע לחקירה, נדחית. זאת, משום שלמערערים ניתנה הזדמנות להציג את טענותיהם, לחקור את המומחה או לשלוח שאלות הבהרה מטעמו, אך בחרו שלא לעשות כן. אשר לשמאי המכריע, המערערת לא ניסתה לקבל מהם הסברים או הבהרות כלשהן, ועל כן גם טענה זו נדחית. בית המשפט דוחה גם את טענת המערערת בדבר התערבות ועדת הערר בהערכת שווי החלקה, שכן החלטת הוועדה התבססה על טעות ברורה בהנחת השמאי כי הייתה הבחנה בין שטחי מגרש בתכנית הקודמת. תפקידו של בית המשפט אינו לגבור על שיקול דעתה של ועדת הערר, שהיא מוסד מעין שיפוטי, אלא אם נפל פגם משפטי בהחלטתה או שנמצאה בלתי סבירה. במקרה זה החלטת הוועדה הייתה מפורטת, מנומקת היטב ואובייקטיבית, והסיבה העיקרית להתערבותם בחוות הדעת של השמאי הייתה טעות עובדתית מצד השמאי. יתר על כן, לאור מומחיותם של ועדת הערר והשמאי המכריע, המתמחים שניהם בתביעות ירידת ערך, יש עוד סיבה שלא להתערב בהחלטותיהם. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיבים, בסך של 10,000 ₪.