ע"ע 259/06

תקציר

הערעור בתיק זה נדחה מאחר שהמערער לא הביא ראיות מספיקות כדי לערער על החלטות בית הדין האזורי בעניין העברתו ממחלקה. טענותיו של המערער, שהתמקדו בהגנות על חושפי שחיתויות, לא הצליחו לבסס קשר סיבתי בין תלונותיו על שחיתות לבין כל הטרדה או יחס שלילי לכאורה. קביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר התבססו על ראיות מהימנות, ואישרו כי לא השפיעו מניעים פסולים על ההחלטה להעביר את המערער. בית הדין הדגיש את חשיבותו של חוק הגנת העבודה בהגנה מפני נקמה על חשיפת שחיתויות, אך חזר והדגיש כי הגנות אלה אינן מגינות על עובד מפני החלטות ניהוליות תקפות הקשורות לנושאי ביצוע. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי הבעיות ביחסי העבודה של המערער קדמו לתלונותיו על שחיתות, ובכך ערער את טענתו כי הוא היה מטרה לחושף שחיתויות. הקביעות בנוגע להערכות תפקודו תמכו עוד יותר בהיעדר קשר סיבתי בין הטענות לשחיתות לבין החלטות ההעסקה שבאו בעקבותיהן. גם עיתוי הפעולה המשפטית לא עמד בקריטריונים הנדרשים על פי חוקי העבודה הקיימים, ובכך ביטל את האפשרות להיפוך נטל בהוכחת לגיטימיות לפעולות מצד המדינה או המעסיק. לפיכך, בית המשפט סבר כי המעבר לתפקיד אחר היה סביר ומידתי, בהשפעת שיקולים מבצעיים לגיטימיים. הליכי הערעור וסעדים נוספים שביקש המערער, לרבות השבה מיידית, נדחו אפוא מחוסר כשירות משפטית, כאשר בית המשפט הורה למערער לכסות את הוצאות המשפט של המדינה.