עמ"ש 12013-03-20

תקציר

התיק נסוב סביב תוקפה של צוואה שהכין איש דת דרוזי בשם בן העדה הדרוזית. הערעור מערער על פסק דינו הקודם של בית משפט קמא בעניין ההכרה בצוואה. שאלת המפתח היא האם המסמך שהכין איש הדת יכול להיחשב כצוואה תקפה על פי הדין הישראלי, ובפרט סעיף 22 לחוק הירושה, הנוגע לצוואות שנעשו בפני רשות. לאחר ניתוח מקיף של החוקים והשיקולים הרלוונטיים, מגיע השופט סרי ג'יוסי למסקנה כי הצוואה אינה עומדת בדרישות היסוד של צוואה תקפה לפי סעיף 22. ראשית, איש הדת אינו מוכר כ"סמכות" כהגדרתה בחוק. שנית, בצוואה חסרים רכיבים נוספים המפורטים בסעיף 7 לתקנות הירושה. חרף טענות המערערים המבוססות על הדין הדתי והמנהג, מדגישה השופטת ג'יוסי כי זכויות הירושה נשלטות אך ורק על ידי חוק הירושה, שהוא חילוני, ואינו חל על הדין הדתי האישי. בנוסף, השופט דוחה את הטענה כי המחוקק התכוון לכלול אנשי דת כסמכות כשרה לעריכת צוואה, ומציין כי לשון החוק ברורה וחד משמעית. בהתמקדותו בפרטי המקרה, קובע השופט ג'יוסי כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שאיש הדת המדובר מונה על ידי בית הדין הדרוזי קאדי, כנדרש בדין הדרוזי. אשר על כן, מציעה השופטת לדחות את הערעור, לקיים את החלטת בית משפט קמא ולפסוק למשיב שכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪. השופטת חננאל שרעבי והשופט ניצן סילמן מסכימים עם ההחלטה המקיפה.