עש"א 1684-03-20

תקציר

בית המשפט דחה ערעור על חוק שיקים ללא כיסוי, שעניינו סירוב הבנקים לפרוע שיקים בשל חוסר יתרה מספקת. המערער טען, כי על הבנק מוטלת החובה להימנע מסירוב שיקים שניתן לכסות בפיקדונות שנעשו למחרת. בית המשפט לא מצא טעם בטענה זו, שכן חריגות העבר למדיניות הבנק לא היוו חובה לאפשר סטיות עתידיות. זאת ועוד, הבנק שב והזהיר את המערערת מפני משיכת שיקים ללא כיסוי מספק, והנחותיו הסובייקטיביות של המערער בדבר חובות הבנק לא נתמכו בראיות אובייקטיביות. לפיכך, סירובו של הבנק לקבל את השיקים המדוברים נקבע כדין, והערעור נדחה. ההחלטה התקבלה על בסיס המסגרת הנורמטיבית של חוק שיקים ללא כיסוי, שמטרתו לצמצם את תופעת השיקים ללא כיסוי תוך איזון בין הצורך להגן על הציבור מפני שימוש לרעה בשיקים וקידום השימוש בשיקים כאמצעי תשלום. בית המשפט התייחס בהרחבה למאמרו של השופט יצחק עמית על החוק, תוך הדגשת ההשפעות השליליות של שיקים חוזרים ללא בקרה על חיי המסחר. המערערת לא הביאה ראיות לכך שהבנק היה חייב לפרוע את השיקים, ולא הוכח קיומו של הסכם בין המערערת לבין הבנק המחייב את פירעון השיקים. בית המשפט שקל גם את השלכותיה הכלכליות של המגפה ואת העסקתם של כעשרה אנשי צוות על ידי המערערת, והחליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים. פסק דין זה מחזק את חשיבותם של קריטריונים אובייקטיביים בקביעת חוקיותם של שיקים מסורבים ואת ההסתמכות המוגבלת על הנחות סובייקטיביות וחריגי עבר.