בג"צ 1462/20

תקציר

לאחר בחינת הוראות הדין הנוגעות להקצאת קרקעות לבני מיעוטים ששירתו בכוחות הביטחון, מוצא בית המשפט כי העותר, ששימש יהודי ולא בן מיעוט, אינו זכאי להטבה הנדונה. הסוגיה המרכזית העומדת על הפרק סובבת סביב פרשנותה של תקנה 25(24א), המאפשרת הקצאת קרקעות ללא הליך מכרזי למי ששירת או משרת בכוחות הביטחון. התקנה מיועדת במיוחד לבני מיעוטים המתנדבים לשרת למרות שאינם מחויבים לכך. העותרת, ששימשה יהודייה, אינה בגדר תקנה זו, ולא תושפע מתיקונה הקרוב. יתר על כן, העתירה אינה נחשבת לעתירה ציבורית, שכן ישנם נפגעים ישירים של התקנה שלא הגישו כל עתירה ולא השמיעו את קולם. בית המשפט מכיר בכך שסוגיית השוויון היא עניין משמעותי; עם זאת, מאחר שצפוי תיקון, ואין נסיבות חריגות בעלות חשיבות חוקתית, לא ניתן להצדיק את העתירה הציבורית. לפיכך, העתירה נדחית ללא צווים בדבר הוצאות, והצו המותנה שניתן בעבר מבוטל. השופט נ' סולברג והשופט י' כשר מסכימים עם הדחייה, וגם כשר מסכים עם הפרשנות המוצעת של התקנה. השופטת י' כשר מביעה רצון לשריין לעת עתה את שיקול הדעת על עקרון העתירה הציבורית.