ת"א 17905-05-10

תקציר

השופטת במקרה זה מצאה כי טענות התובעים למטרד אישי כנגד הקבלן תקפות באופן חלקי, ופסקה להם פיצוי כולל של 25,000 ₪ לצד הוצאות בסך 3,000 ₪. החלטה זו התבססה על הכרה במטרדי רעש ולכלוך משמעותיים שנגרמו כתוצאה מפרויקט הבנייה של הקבלן, אשר היוו מטרד פרטני ממושך. הקבלן חויב לשלם סכום זה לתובעים בתוך 30 יום. עם זאת, השופט דחה את הטענות נגד העירייה, ולא מצא ראיות לרשלנות או קנוניה עם הקבלן. השופטת הכירה בכך שפרויקט הבנייה גרם אי נוחות משמעותית לתובעים, אך הדגישה כי מדובר בהפרעה הכרחית, בהתחשב בהיקף הפרויקט. הם ציינו כי התובעים לא הצליחו להביא הוכחות אובייקטיביות לחוסר הסבירות של הרעש והלכלוך, דבר שפגע בעניינם. השופט אמנם הכיר בעדויות התובעים כאמינות, אך קבע כי המגבלות החוקיות לא הופרו, וכי הקבלן עשה מאמצים סבירים למזער את ההפרעות. באשר למפלסי הרעש, קבעה השופטת כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, שכן המדידות שמסר העד המומחה לא נערכו בזמן אמת ולא היה בהן די כדי לבסס הפרה של התקנות. עם זאת, השופטת קיבלה את הטענה כי הרעש היה אינטנסיבי ומפריע, שנמשך פרקי זמן ממושכים, והיווה מטרד אישי. לגבי מטרד העפר קיבלה השופטת חלקית את טענות התובעים, וסברה כי פסולת בניין הוטמנה בחצר ביתם וכי הקבלן לא עשה מאמצים מספיקים למנוע זאת. השופט הורה לקבלן לשלם פיצויים בגין אי נוחות זו. השופטת לא קיבלה את תביעות התובעים לנזקים ממוניים, ולא מצאה קשר סיבתי בין המטרדים לבין הוצאותיהם הנטענות. עם זאת, הם פסקו פיצויים לא ממוניים, תוך התחשבות בגורמים שונים, לרבות כישלונם של התובעים להוכיח מתי בדיוק התרחשו המטרדים, מאמצי הקבלן למזערם והעובדה שהתובעים רכשו את הדירה בתוך כאוס הבנייה. בסיכומו של דבר, פסקה השופטת לתובעים פיצוי כולל של 25,000 ₪ והוצאות חלקיות בסך 3,000 ₪ מהקבלן. התביעה נגד העירייה נדחתה, והתובעים לא חויבו לשלם את הוצאות העירייה. לקבלן ניתנו 30 יום לציית לצו השופט. החלטה זו ניתנה בהיעדרם של שני הצדדים.