עת"מ 17550-12-12

תקציר

העותרים, שהיו עורכי דין שאפתניים, נכשלו בבחינת ההסמכה בכתב שניהלה לשכת עורכי הדין, מה שהוביל אותם להגיש התנגדויות לוועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין, תוך התנגדות למספר שאלות. הוועדה דחתה את התנגדותם, מה שגרם לעותרים לפנות לביקורת שיפוטית בבית המשפט. עיקר המחלוקת נסובה סביב שאלה 51, ששאלה על קבילותו של פסק דין פלילי כראיה בהליך אזרחי שלאחר מכן. בית המשפט מצא כי התשובה שבחרה לשכת עורכי הדין – אפשרות א' – אינה נכונה, שכן היא אינה מתיישבת עם החוקים הרלוונטיים. האגודה ניסתה להצדיק תשובה זו בהוראות שונות, אך בית המשפט קבע כי מאמצים אלה לא צלחו. צוין כי אפשרויות השאלה והתשובה אינן תואמות את התרחיש העובדתי או את הנורמות המשפטיות. יתר על כן, ההצדקות המשתנות של ההתאחדות שיקפו חוסר בהירות. בית המשפט הדגיש כי בעוד שבדרך כלל מופעל ריסון שיפוטי במקרים כאלה, מצב זה הוא חריג, המצדיק פסילה של שאלה 51 בשל הטעות הברורה. מסקנה זו התחזקה נוכח העובדה שההתאחדות לא הצליחה לספק בסיס משפטי עקבי לתשובה שנבחרה. בית המשפט הציע כי פרסום פתרונות מנומקים יחד עם המבחנים עשוי להפחית את מספר ההתנגדויות. לבסוף, שיעור המעבר הנמוך בשאלה זו לא השפיע באופן משמעותי על החלטת בית המשפט. משכך, העתירה התקבלה, שאלה 51 נפסלה, ולשכת עורכי הדין חויבה להשיב לעותרים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.