רע"א 6642/13

תקציר

היישום במקרה דנן נסוב סביב תחולת פסק דין רסטל על חיוב מסוג איגרת חוב, סוגיה עקרונית החורגת מהאינטרסים המיידיים של הצדדים המעורבים. בית המשפט החליט להתייחס לבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור. טענות המערערת התמקדו בשני עניינים שהוכרעו בעבר על ידי בית המשפט המחוזי: אכיפתו של הסכם עקרונות מקורי ואיתור ערבים לחובותיו של פלקובי. בסופו של דבר דחה בית המשפט את טענות המערערת, והגיע למסקנה כי "הסכם עבודה" מאוחר יותר החליף את הסכם העקרונות הראשוני וכלל רק שניים מהערבים שצוינו במקור, ופוטר את האחרים. בית המשפט קבע כי חן, שחתם על ההסכם הראשוני אך לא על הסכם העבודות, אינו חייב כערב. נקבע כי הציפייה לחתימה של כל הצדדים השפיעה על תוקפן של הערבויות, כפי שנקבע בתחילה בהלכת רסטל, שאמורה לחול גם על הסכמי ערבות. בסופו של דבר, בית המשפט מצא כי מאחר שההסכם בטל בשל אי קיום הציפייה הראשונית של החותמים, גם הערבות של טולדנו בטלה. אמנם נמתחה ביקורת על מידת ההשפעה של אי-חתימה על ערבויות, אך בית המשפט הבהיר כי נדרשים שינויי חקיקה כדי לתת מענה מקיף לחששות אלה. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור תוך הדגשת הצורך בביקורת חקיקתית וברפורמה אפשרית, תוך שהוא מיישר קו עם המלצות ועדת קודיפיקציה קודמת לטיפול בפערים בין שיקולים תיאורטיים לבין תוצאות משפטיות מעשיות. על פסק הדין הסכימו המשנה לנשיאה מ' נאור והשופט נ' סולברג, והדגישו את הצורך בפעולה חקיקתית לפתרון עמימות משפטית מתמשכת.